אמנות ופוריות: חוויה מתוך התערוכה "ארץ אם" של רות פתיר

פוסט – אל הפריון הנשי / בעקבות “ארץ אם”.

הפריון של אישה הוא הרבה יותר מהיכולת להוליד חיים.

זה המקום שבו הגוף, הנפש, ההיסטוריה והחברה נפגשים.

זה שדה קרב שקט – מלא הורמונים, בדיקות, ציפיות, כאב, תקווה, אהבה ובדידות.

הייתי בתערוכה “ארץ אם” של רות פתיר במוזיאון תל אביב, חוויה שנכנסה לי מתחת לעור, בלי הרבה מילים.

היא מצליחה לדבר את הגוף הנשי מבפנים, לא דרך קלישאות ולא דרך תיאוריה – אלא מתוך חוויה אמיצה, חודרת, לעיתים משעשעת, ולעיתים קשה מנשוא. על איך הפריון שלנו, המורכב והשביר, הפך להיות פרויקט. יעד. משימה. ולעיתים גם מקום של שבר או אבל.

כמטפלת, כאישה, כאמא – וגם כמי שפוגשת נשים באמצע החיים, כשהשעון הביולוגי הופך לקול רם מדי – אני מרגישה שהתערוכה הזו היא לא רק אמנות. היא שיקוף של משהו שכל כך הרבה נשים חוות בשקט.

אם עברתם או עוברות טיפולי פוריות, החלטות קשות, או פשוט חיים בתוך גוף נשי בעולם שלא תמיד רואה – אני ממליצה ללכת לראות את “ארץ אם”.

זו תערוכה שמרגישה כמו שיחה חשופה עם מישהי שמבינה.

האם זה נושא כואב, מרפא, מתהווה?

כתבו לי בתגובות או בפרטי. לא חייבים להישאר עם זה לבד.

💛