האמת על הביציות שלנו

הרזרבה שחלתית אולי נמוכה, אבל התקווה והכוח שלך – אינסופיים

כמה פעמים שמעת את המשפט “יש לך רזרבה שחלתית נמוכה” והרגשת שהאדמה נשמטת מתחת לרגליים?

כאילו הגוף שלך מאכזב אותך, כאילו הזמן עבר ואת נשארת מאחור.

אני רוצה שתדעי, האמת על הביציות שלנו היא לא מה שסיפרו לך. והיא הרבה יותר מלאת תקווה.

זה לא רק הגיל

המספרים שמופיעים בבדיקות יכולים להפחיד, אבל מה שבאמת גורם לביציות להיות פחות רגישות, זה לא רק הגיל.

הציר ההורמונלי – ההיפותלמוס, ההיפופיזה והשחלות (HPO axis)  הוא כמו תזמורת עדינה. ככל שהשנים עוברות, התזמורת הזו מאבדת מהקצב שלה, והזקיקים פחות מקשיבים.

לביציות שלך אין תאריך תפוגה

כן, בגיל 32 הביציות בדרך כלל “חזקות” יותר מבגיל 40. אבל זה לא אומר שהן נגמרו או “פגו תוקף”.

הביציות מגיבות למה שקורה סביבן - בדיוק כמוך:

• כשהגוף מותש, בתזונה לא מאוזנת, תחת סטרס - הן נחלשות.

• כשאת מזינה, נושמת, מקבלת טיפול ותמיכה - הן חוזרות לחיים.

זה אולי החלק הכי מרגש, את יכולה להשפיע.

למה זה קורה?

עם השנים זרימת הדם לשחלות נחלשת, התקשורת בין המוח לשחלות מתבלבלת, והזקיקים פשוט לא שומעים את ההורמונים כמו פעם.

הם לא פגומים. הם פשוט צמאים להזנה.

איך אפשר לעזור להן

כאן נכנסת הרפואה הסינית.

דיקור וצמחי מרפא הם כלים עדינים אבל עוצמתיים שיכולים:

• להחזיר זרימת דם חמה ומזינה לשחלות

• להשיב את ההתקשות בין המוח לגוף

• להעניק לשחלות אנרגיה מחודשת להגיב ולהפיק הורמונים בריאים

  
  
  
  

❤️ אני רוצה שתזכרי - הביציות שלך לא נגדך. הן מחכות שתתני להן תנאים טובים יותר, והן יודעות לפרוח.

את לא נשארת לבד מול המספרים. יש דרך לרכך, להזין, ולהחזיר לגוף שלך את האמון בעצמו.

אמנות ופוריות: חוויה מתוך התערוכה "ארץ אם" של רות פתיר

פוסט – אל הפריון הנשי / בעקבות “ארץ אם”.

הפריון של אישה הוא הרבה יותר מהיכולת להוליד חיים.

זה המקום שבו הגוף, הנפש, ההיסטוריה והחברה נפגשים.

זה שדה קרב שקט – מלא הורמונים, בדיקות, ציפיות, כאב, תקווה, אהבה ובדידות.

הייתי בתערוכה “ארץ אם” של רות פתיר במוזיאון תל אביב, חוויה שנכנסה לי מתחת לעור, בלי הרבה מילים.

היא מצליחה לדבר את הגוף הנשי מבפנים, לא דרך קלישאות ולא דרך תיאוריה – אלא מתוך חוויה אמיצה, חודרת, לעיתים משעשעת, ולעיתים קשה מנשוא. על איך הפריון שלנו, המורכב והשביר, הפך להיות פרויקט. יעד. משימה. ולעיתים גם מקום של שבר או אבל.

כמטפלת, כאישה, כאמא – וגם כמי שפוגשת נשים באמצע החיים, כשהשעון הביולוגי הופך לקול רם מדי – אני מרגישה שהתערוכה הזו היא לא רק אמנות. היא שיקוף של משהו שכל כך הרבה נשים חוות בשקט.

אם עברתם או עוברות טיפולי פוריות, החלטות קשות, או פשוט חיים בתוך גוף נשי בעולם שלא תמיד רואה – אני ממליצה ללכת לראות את “ארץ אם”.

זו תערוכה שמרגישה כמו שיחה חשופה עם מישהי שמבינה.

האם זה נושא כואב, מרפא, מתהווה?

כתבו לי בתגובות או בפרטי. לא חייבים להישאר עם זה לבד.

💛

מלחמה וסטרס - מה באמת קורה לפוריות שלנו

 הרבה נשים שמגיעות אליי שואלות – בצדק – האם תקופות של מתח, חרדה או מלחמה פוגעות ביכולת שלנו להיכנס להריון.

הרי כשהעולם בחוץ רועד, והלב מלא אי-ודאות, זה טבעי להרגיש שזה “לא הזמן”.

אבל הגוף שלנו חכם. עתיק.

יש בו אינטליגנציה עמוקה שמכוונת לא רק לשרוד – אלא גם ליצור חיים.

דווקא ברגעים הכי לא צפויים – בלב משבר, או תחת ענן של סטרס – לפעמים קורה הלא יאומן:

הגוף פותח שער.

הטבע שבנו זוכר את הדחף להמשיך, לאהוב, להוליד.

מחקרים ואינספור סיפורים אישיים מראים שלפעמים, דווקא בתקופות סוערות – נרקם פלא של התחלה חדשה.

ברפואה הסינית אנחנו לא מטפלות רק בגוף, אלא גם בנפש.

הדיקור, השיח, ההחזקה – יוצרים מקום בטוח שבו מערכת העצבים נרגעת, ההורמונים מתייצבים, והגוף מרגיש שמותר לו לרצות. מותר לו להאמין. מותר לו לחלום.

אני כאן להזכיר לכן:

גם כשהחוץ לא שקט, המרחב הפנימי שלכן יכול להיות יציב, נינוח, פתוח לחיים.

עם טיפול עדין, הקשבה לגוף, והרבה חמלה – הדרך להורות נשארת פתוחה.